חרדה ופחד

כלים מסייעים בהם נעשה שימוש במהלך הטיפול:

1.טכניקות לזיהוי המחשבות הבעייתיות באמצעות שיח ויצירה. 2. הסבר על החרדה.

3. טכניקות הרגעה. 4. דמיון מודרך, הרפיות.

5. שיח ולמידה. 6. חשיפות הדרגתיות לגורם המאיים. משפרים מאוד את המצב. 

סימנים העשויים להצביע על חרדה אצל ילדים הם: קשיים בשינה, קושי להירדם או התעוררות בלילה, תחושת מועקה מבשרת רעות, תסמינים גופניים כמתואר למעלה. לעיתים רק אחד מהם כמו כאב בטן במיוחד סביב פעילות מסוימת, יום ספציפי בבית ספר או בגן, אירוע מסוים כמו מבחן. הימנעויות מדברים. מאוכל מסוים, מבילוי מסוים, מללכת לישון אצל חבר. תגובת עצב ומצוקה סביב יציאת הורה מן הבית, הימנעות מפעולות או סיטואציות טבעיות כשינה לבד בחדר, ירידה כללית בתפקוד, הפגנת שתלטנות כדי להימנע ממושא החרדה. למשל, ילד שמונע מהוריו לצאת לבילוי בערב. קושי לכתוב על הלוח בבי"ס וכד'. לתגובות הלחץ ילדים שונים יגיבו שונה-  המופנמים עשויים להתכנס בתוך עצמם ומוחצנים עשויים לנהוג בהתפרצויות זעם, חוסר שקט ופעלתנות יתר. ההתמודדות הכי קשה היא של הילדים שנאלצים לחיות מדי יום את הפחדים שלהם. החרדה פוגעת בתפקוד ומומלץ לטפל בה.

מתי לפנות לטיפול? כאשר תגובות החרדה מופיעות בעוצמה רבה, הדבר גורם למצוקה ניכרת ומפריע באופן שוטף לתפקוד שנדרש באותו גיל. במצבים אלה כדאי לשקול פנייה לייעוץ ולבחון אפשרות לקבל עזרה. ילד אינו נדרש להבין כי החרדה שממנה הוא סובל היא מוגזמת או לא הגיונית, יחד עם זאת יש ילדים שכן יוכלו לתאר מצוקתם במילים ולבקש עזרה. אחרים פחות והוריהם יכולים להבחין במצוקה ולהציע עזרה.

*זכרו שיש אין לסייע בחרדה וחבל לסבול. לחרדה יש נטייה להתעצם במידה לא מטופלת.

סוגי חרדות

חרדת פרידה – קושי רב להתרחק מהוריהם. הילד יכול לפחד שמשהו רע יקרה לו בהיעדר ההורה או שמשהו רע יקרה להורה בהיעדרו. חרדת פרידה יכולה להיות קשורה למגוון רחב של פחדים אחרים, כמו פחד מגנבים, ממחבלים, מחושך, ממפלצות, מאסונות וכדומה.

 פוביות ספציפיות –פחד חריף במצבים מסוימים, כגון במקומות גבוהים, במקומות סגורים או במקומות חשוכים, או כשהם נתקלים באובייקטים מסוימים כמו כלבים, נחשים או מחטים. 

הפרעת חרדה מוכללת – בהפרעה זו הופך הילד למעין אנטנה, המכוונת לקלוט כל סכנה או איום אפשרי. ילדים הסובלים מחרדה מוכללת דואגים כל הזמן. בריאותם שלהם או של הקרובים אליהם, מצבה הכלכלי של המשפחה, הצלחה בבית-הספר... 

הפרעת פאניקה – התקף פאניקה מאופיין בגל חריף של חרדה, עם סימפטומים כמו דפיקות לב, רעד, נשימה קטועה, זיעה, סחרחורת ולחץ בראש או בחזה, המלווים בתחושה של אובדן שליטה, אובדן שפיות או סכנת מוות. התקף פאניקה יכול להימשך שניות ספורות עד למספר דקות . ילד עשוי לפתח פחד מן הפחד, כלומר פחד עז שהתקף פאניקה יתרחש בצורה שתגביל או תשתק את תפקודו התקין. הפחד יכול, בתחילה, להיות קשור ספציפית למצבים שבהם אירע התקף כזה בעבר. הפחד מעורר הימנעויות שעשויות להתרחב בהדרגה ולהגביל מאוד.

אגורפוביה - פחד משהייה בכל מקום מחוץ לבית, שמא יופיע ההתקף. 

הפרעה טורדנית כפייתית (OCD) –כאשר ילד סובל ממחשבות או מתחושות מטרידות ומאיימות, החודרות לתודעתו ומאלצות אותו לבצע פעולות שונות כדי להשתחרר מן המצוקה שהן מעוררות. דאגה מפני זיהום על-ידי חיידקים או הידבקות במחלות, דאגה שמא הילד פגע או עלול לפגוע באדם אחר, דאגה שמא, אם הילד לא יבצע פעולה מסוימת, יפקוד אסון אותו או את בני-משפחתו, וכן הלאה. 

חרדה חברתית – חרדה חברתית היא סוג של ביישנות קיצונית, המשתקת את הילד ויוצרת הימנעות ממגעים חברתיים בצורה יותר ויותר גורפת. צעירים הסובלים מחרדה חברתית נוטים לחשוב שהם נראים מטופשים או מגוחכים. הסמקה, רעד ופרפרים בבטן עלולים להתעורר לקראת כל מגע חברתי. חרדה חברתית יכולה להתבטא בצורה מוגבלת יחסית, כשהילד חושש, למשל, לדבר בכיתה או בציבור, או בצורה מקיפה, כשהילד מפתח חשש בפני כל מגע עם אנשים שמחוץ למשפחה הקרובה. בביטויה החריף ביותר מביאה החרדה החברתית להסתגרות מלאה או כמעט מלאה עד "אילמות סלקטיבית". במקרים של חרדה חברתית הופכים ההורים לעתים קרובות לצינור הקשר היחידי של הילד עם העולם החיצון.